מייד אין איטלי

ביום הולדתה ה-31 קיבלה אליזבת טיילור על הסט של "קלאופטרה" מתנת אירוסין מריצ'רד ברטון, סיכת מלאכת מחשבת של בית האופנה האיטלקי בולגארי. ברטון צחק להבזקי מצלמות ש"בולגארי" זו המילה היחידה באיטלקית שהיא יודעת. טיילור ענתה ברצינות כי היתרון הגדול לצילומי הסרט ברומא הוא ללא ספק חנות הדגל שלהם בויה קונדוטי. מאז היא תתחדש למשך כל חייה בתועפות של זהב עדין, אבנים טובות ובדים יקרים, מה שיקרא עם השנים "אוסף הבולגארי של אליזבת טיילור". עבורה, ועבור הדיוות הגדולות של רומא- סופיה לורן, אודרי הפבורן, אנה מניאני וג'ינה לולובריג'ידה, בולגארי הוא יליד היסטורי של העיר ממש כמו המזרקות שלה, הפיאצות ומרחשת קישוטים שהפכו אותה מקור לכל חיקוי, סמל מעמד ואייקון תרבותי וחברתי. אבל האם אופנת העילית של בולגארי משרתת את רומא הנצחית או להפך?. על הפרדוקס הזה התגלגל העסק המשפחתי של הצורף היווני סוטיריו כשעזב את ביתו בחיפוש אחר הון ופגש ברומא של 1881.

סוטיריו כמו נכנס לעולם שיש בו עדיין מלכים ונסיכות אגדיות, נשבה בקסמה הפורה של עיר בה היופי דחוס עד אפס מקום והתאהב בבארוקיות נועזת וחסרת הבושה שצמחה כאן שתי מאות לפניו. הוא הקדיש תשומת לב מיוחדת למסגרות ולעיטורים של רומא דווקא, אשר היו בעיניו יצירה מופלאה בפני עצמם והשראה גדולה לכלי הכסף והתכשיטים שייצר. היופי הזה עמד במרכז צוואה שהוריש למשפחתו. ילדיו, רוכש העתיקות קוסטנטינו ואיש העסקים המומלח ג'יורג'יו, אספו כל פיסת היסטוריה רומאית: מטבעות עתיקים, פמוטים, כלי קודש ופולחן, ושיבצו אותם בעדינות מסנוורת בשעוני יד ומחרוזות.

כאשר נכדיו של סוטיריו קיבלו את העסק לידיהם, בולגארי כבר נחשבו חיי מותרות של ממש לבעלי ממון ובתי מלוכה באירופה ובמזרח הרחוק. כוכבי קולנוע זוהרים מיתגו אותם חזק בשוק אמריקני ועזרו לחברה להתאושש מצניחת מכירות אחרי שהצילו יהודים בימי מלחמת העולם השניה. הם כבשו כל חלקה הוליוודית במסך הגדול. זכורה במיוחד הסצנה מ"קזינו" של מרטין סקורסזה בה לוגו החברה הוטבע בענק על מזוודה מהודרת עשרות תכשיטי זהב, תכשיטים שישפיעו בהמשך על אופי היחסים בין רוברט דה נירו לשרון סטון. הכל נצץ וקרן חיוניות. שותפים לשינוי עולמי במעמד האישה, הם פנו להלביש גם את היום-יום של נשות האופנה החדשות- נשים עובדות. במשך כל השנים האלו תמיד דאגו לקיים את צוואתו של סבם ושילבו בין העבר והעתיד של רומא, וירטואוזיות יצירתית ותרומה. יחד עם בתי האופנה של פנדי וגוצ'י, למשל, הם משמרים ומשפצים מזרקות ואנדרטאות של העיר. כך, בשנת 2016 הוציאו מכיסם הפרטי מיליון וחצי אירו לשיקום המדרגות הספרדיות. וכך, אין זה פלא שבחודש פברואר האחרון הכריזו כי יממנו את שיפוץ האתר המקודש בלארגו די טורה ארג'נטינה, המקום בו נרצח יוליוס קיסר ומשמש היום מקלט לחתולי רחוב.

סיפור ההצלחה של שלושת הדורות משובץ עכשיו במפל רועם של יהלומים, אבני אודם, ספיר ואזמרגד, שמלות הוט קוטור מאוספים פרטיים ואנקדוטות הנקשרות בכלכלה, חברה ומנהיגי עולם, בשתי תערוכות משולבות ויפות להפליא (עד ה-3 בנובמבר) בטירת סנטאנג'לו ובמוזיאון הלאומי של פאלאצו ונציה. הבחירה להציג את סיפורם בשני המוזיאונים האלו דווקא, מציעה שיעור מאלף במשמעויותיה ההיסטוריות של רומא לדימויים מגדריים ויפי הגוף ומשמעותו לאנשים שונים בזמנים שונים. בפאלאצו ונציה, למשל, מיקם בניטו מוסוליני הפשיסט את מטהו ונאם להמונים משולהבים מהמרפסת במרכז הארמון. הכבוד שרומא רוחשת ליופי הגברי בסמלים פגניים ופאר הכנסיה הקתולית התאימו למשנתו האידיאולוגית כמו כפפה ליד. אבל הפסלים הגבריים שהוא הציב בעיר במאה ה-20 נועדו להערצה ולביזוי האדם הפשוט. אמניה הגדולים של רומא ראו בגופם של פסלים עתיקים דבר אחר לגמרי, כלי מתפרץ של רגשות ופתח למחקר.

סוטיריו בולגארי הקשיב להם היטב. לפי טיוטות שחיבר לעצמו וארכיונים נדירים הנחשפים כאן לראשונה, הוא למד, למשל, הרמוניה נפלאה בין ילדיות לגבריות אצל נערי הברונזה של מזרקת הצבים בגטו היהודי. רישומים מפורטים שהשאיר למשפחתו על אגני מים עגולים וצורות צדף המסמלים נשיות במזרקות העיר, שימשו השראה לתיקי הערב הנודעים דמויי הצדפה. כך, בולגארי העניקו את הגדולה באמנות לנשים של רומא: גלתיאה של רפאל בוילה פארנזינה, תרזה של ברניני בכנסיית סנטה מריה דלה ויטוריה, מזרקת המסיכה בויה ג'וליה וצירוף של נימפות וניאדות ש"התחרו" בשליטת הפסלים הגבריים בעיר. עכשיו הם יכולים לנופף בשמלות הענק שלהם בנצחון על הפשיזם וגם על עברה האפל של רומא בקסטל סנטאנג'לו, אשר שימש בימי קרב מקום מפלט לאפיפיורים ולאנשי כנסיה שהדירה נשים מתוכה. אפשר כמובן לסרב למה שנחשב יפה בעיני המעצבים של בולגארי ולבקר את האינטרסים הכלכליים מאחורי כל מושג יופי, אבל אי אפשר להתכחש לעובדה כי היופי הנצחי של רומא אינו קשור עוד בשררה.

BVLGARI – La storia, Il sogno
Museo Nazionale del Palazzo di Venezia
Piazza Venezia, 3
Museo Nazionale di Castel Sant'Angelo
Lungotevere Castello, 50