גברת פלפלת

הריזוטו האיטלקי הטעים ביותר שאכלתי (תאנים וצ'ילי) היה ללא ספק במסעדת דרכים ליד חווה טוסקנית טיפוסית בנפת ליבורנו, הצופה על הים הטירני. מיד התאהבתי בבעלת המקום, ריטה סלבדורי, יזמית-אמנית שסקרנותה הובילה אותה לחקור עולמות אחרים. ריטה לקחה הימור לפני 17 שנים בשנת המילניום, עזבה את האקדמיה לאמנות במילנו וחזרה לחווה שירשה עם אחותה רומינה מאביה האיכר, פרנקו. שלושה דורות משפחתה מייצרת כאן שמן זית כתית מעולה לטוסקנים. בחווה היא קשרה את עתיד היצירה שלה לא בתולדות האמנות אלא בתבונה כי האדם הוא בעל רוח יוצרת- רעיון שעמד ביסודה של איטליה וביצירותיה של אמניה הגדולים ביותר.

ריטה הביטה בשדות סביבה וביקשה ליצור אמנות שתבחן מערכות יחסים בין בני אדם לפירות האדמה. היא בחרה בפלפל צ'ילי כאמצעי חזותי מרכזי לטכניקות ציור שלמדה בהשפעת הקובו-פוטוריזם. המפגש עם הפלפל החריף היה בעבורה אהבה ממבט ראשון. היא ראתה בו מעבר לתיבול בלבד ותרגמה תשוקה אדירה למוצר עליז ואמנותי. מהר מאוד הבינה כי הצ'ילי אינו רק כלי קישוט ליצירותיה. היא החליטה לטפח אותו לצד מטעי הזית בחווה המשפחתית, בחלקה של 4 דונם עם 600 זרעים וספקנות רבה של סובביה. כולם אמרו שהיא מבזבזת את זמנה. משקיעים לא האמינו בה. אז היא למדה הכל לבד. רשמה טבלאות- מה מתאים למתאבן, מה לקינוח. החשדנות, גם של בעלה לשעבר, היא מספרת, יותר מהיותה אישה הייתה מעצם הבחירה המוזרה שלה בצ'ילי. רק אחיו של השכן מהחווה הסמוכה, בעל חברת יין גדולה, עזר לה בקטיף הראשון ועד היום עובד איתה. בדם, יזע ופלפל חריף, היא הוכיחה לכולם שטעו בה ובנתה בשתי ידיה מפעל חיים:

ריטה כבר אמא מסורה ל-80 אלף צמחי צ'ילי ומנהלת ביד רמה שטחים מרהיבי עין של אדום, כתום, צהוב, ירוק ושחור. "הסניורה של הצ'ילי" מכנים אותה באיטליה. היא מרצה ומציגה קבועה בתערוכת ה"אקספו" הגדולה בעולם. חסידה מושבעת של חקלאות ביו-דינמית. עם השנים קשרה את ה"בייבי" שלה במעבדות האוניברסיטה המדעית בפיזה וחקרה איך ניתן להשתמש בתכונות הצ'ילי לטיפולים ומשככי כאבים. הפלפלים שלה, בתוספת שמן הזית שמפיקה אחותה, מעוררים מחשבה, מרגיעים לחצים, עוזרים לעכול ונוגדי דיכאון. כל כאב ראש היא פותרת מיד בפרוסת לחם עם פלפלי צ'ילי חתוכים דק ושמן זית מעל. בחיפוש מתמיד אחרי זנים חדשים, היא מבקשת מתנות מחברים המטיילים בעולם רק אם נתקלו בפלפלים שלא הכירה. יחד עם הדמיון המפותח והרוח המסורתית בחווה, הטיפול בצ'ילי שלה נעשה בעדינות של ידי אמן תוך שמירת תקנות הבריאות וההיגיינה המקומיות המחמירות ביותר.

בביקור האחרון בחווה הציורית בטוסקנה שמחתי כל כך לגלות שהפלפלים האורגניים עשו עלייה לרומא. מאז אני מבקר אותם דרך קבע עם מטיילים בסיור בגטו היהודי. ריטה, מסתבר, מנהלת בשלט רחוק חנות קטנטנה ומקסימה בסמטה צרה ליד מזרקת הצבים האהובה עלי- פונטנה שהזמינה משפחת מטיי במאה ה-16 לקשט את הפיאצה שלה ושימשה מקור מים ליהודי רומא קרוב ל-300 שנה. בבסיס החנות איזון מושלם של פלפל חריף טחון עם מלח וחומץ, אליו מתלווים טעמים עדינים: ג'ינג'ר, פירות הדר, בננה ואפילו שוקולד(!)- תוספת מוצלחת לליקרים או לגבינות ובונוס ייחודי לאוסף התבלינים שלכם במטבח. 17 הטעמים מסומנים בסמיילי מצוייר לפי מד החריפות (אטרקציה נחמדה לילדים).

בנוסף לריבות הממרחים והרטבים המפולפלים, תמצאו כאן מוצרי מזון בריאות, שמן זית (גם שמן מתובל), קרמים ליופי וסדנאות מטבח לשימוש נכון בצ'ילי וכל מה שלא ידעתם עליו ושרף לכם מדי לשאול. כך, ריטה לוקחת חלק בטרנד המוצר הבודד בתחום המזון והמשקאות של איטליה- חווית קנייה של מוצרים מקומיים על חשבון מסע הקניות המתיש בסופרים הגדולים. החשיבה העסקית-אמנותית והפילוסופית שלה, המחקר האקדמאי והשדות של אבא- חוט מקשר וספוג בפלפל חריף ושמן כתית מעולה. אלטרנטיבה מרעננת לארטישוק הרומאי שיציעו לכם בגטו היהודי מכל פינה.

Peperita
Via della Reginella, 30